בין הורים וילדים 

כשמגיעה אליי מתאמנת שרוצה לשנות דברים בדרך החינוך של הילד שלה אני מברר איתה במקביל שני דברים: אילו דרכים לדעתה משפיעות על דרכו של הילד, ומה הם האמצעים בהם היא נוקטת על מנת לחנך אותו.
מפתיע כמה מאיתנו ההורים יודעים שהילד פועל בעיקר על פי הדוגמא שהוא מקבל מהוריו, אבל ממשיכים לנסות לחנך אותו על ידי הסברים והטפות מוסר.
קחו למשל קריאת ספרים. איזה אב או אם לא שואפים שילדיהם יקראו יותר ספרים? כמעט כל אחד, אבל כמה מהם מנסים לתת לילד דוגמא אישית? קשה למצוא ילד שישב לפתוח ספר בגלל שאבא אמר לו לעשות זאת, אבל הוא בהחלט יעשה את זה כשהוא יראה שאבא ואמא קוראים ספרים בזמנם הפנוי, לוקחים ספר למיטה, מורידים ספר מהמדף לעיין כשיש להם שאלה, וכך הלאה.
קחו למשל מזון בריא, יש ילד שיאכל בריא רק בגלל שאבא ואמא הסבירו לו שלא טוב לאכול המבורגר וצ'יפס?
אולי יותר קל לנו להטיף מוסר לילד במקום לדרוש מעצמנו ולתת לו דוגמא, אבל בחיים הרי הדברים החשובים שאנו משיגים הם בזכות מה שאנו דורשים מעצמנו ולא ממישהו אחר, אפילו אם הוא הילד שלנו.
זה עיקרון מרכזי בחיים, עיקרון מרכזי בכל תהליך של אימון אישי.


ראיתי את זה לאחרונה בצורה מאוד ברורה עם מתאמנת חדשה שלי, חד הורית, אישה אינטליגנטית שמחפשת זוגיות ומתמודדת עם עודף משקל, אישה באמצע החיים שהגיעה להישגים יפים במקום העבודה שלה ובאה על מנת לעבוד בעיקר על חינוך הילד שלה. זה מה שהכי חשוב לה היום, יש דברים רבים שהיא היתה רוצה לשנות במה שקשור אליו.
ערכנו רשימה של תחומי הפעילות השונים שלו: הישגים בלימודים, יחס לזולת, מצב גופני, קשרים חברתיים, פנאי ועוד, ואז ביקשתי ממנה לדרג עד כמה היא שבעת רצון ממנו בכל אחד מהם. התוצאה היתה מאלפת, היא נתנה לו ציון נמוך כמעט בכל המרכיבים מלבד אחד בו היא שבעת רצון ממצבו: ההישגים בלימודים. למרות כל הקשיים שלו בבית, בבית הספר ובחברת הילדים הוא לומד כהלכה ומקבל מילות הערכה מהמורים..
הנחתי הצידה את הנייר בו סיכמתי את השיחה ושאלתי אותה מה לדעתה מעצב את דרכו של ילד.
היא לא חשבה הרבה ואמרה: קודם כל זה הדוגמא שהוא מקבל
- דןגמא? ממי בעיקר?
- דוגמא בעיקר מההורים שלו, אני חושבת
- ובמקרה של הילד שלך ממי הוא מקבל את הדוגמא שהכי משפיעה עליו?
היא חייכה: ממני, מאמא שלו
- אז תראי, הוא מגיע להישגים יפים בלימודים ואת מרוצה מזה לפי הציון שנתת ואנחנו אומרים שהדוגמא שהוא רואה, המודל שלו זאת את. איזו דוגמא את נותנת לו? כלומר את הרי לא הולכת לבית ספר, מה במקום זה הוא תחום הפעילות המרכזי בחייך? איך את מתנהלת שם?
- תחום הפעילות המרכזי שלי? זאת העבודה שלי, המשרד, אני מאוד מחוייבת למה שאני עושה שם, אני לוקחת את זה מאוד ברצינות, אני עובדת שם כמה שעות שצריך, אני חושבת על הדברים ומחפשת להם פתרונות גם כשאני בבית.
- יפה, והילד שלך מקבל ממך דוגמא והולך לאורה וגם הוא רציני בתחום שלו, בלימודים בבית הספר. עכשיו בואי נחפש נושא נוסף, איזה מהתחומים שמהם את לא מרוצה היית הכי רוצה לשנות אצלו?
היא לא הייתה צריכה לחשוב הרבה לפני שענתה: המצב הגופני שלו, הוא יושב כל היום מול המחשב או מול הטלויזיה, אוכל ג'אנק ומשמין. יש לו עודף משקל כבר בגיל הזה ואני לא יודעת לאן זה יגיע בהמשך.
חיכיתי רגע ואז שאלתי אותה: ואם הוא פועל על פי דוגמא, על פי מודל, מהיכן הוא מקבל את אופן הפעילות הזה?
היא הייתה נבוכה מעט, היה לה צורך לעמוד מול נקודה שלא פשוט לה איתה, אבל לאחר רגע היא התעשתה ואמרה באומץ: ממני, מאז שאני זוכרת את עצמי אני מנסה לעשות ספורט ולא מצליחה, מנסה לעשות דיאטה ולא מצליחה, אני עומדת מול הראי בחדר שלי ואני לא אוהבת את מה שאני רואה. הבעיה היא שניסיתי כל כך הרבה פעמים לשנות את זה ובכל פעם נכשלתי.
- ובכל המקרים הללו נסיתי לשנות את אורח החיים שלך כדי להיראות טוב יותר ולהרגיש טוב יותר?
- כן
ומה לדעתך יהיה כשלא תעשי את זה למענך אלא למען הילד שלך, כדי לתת לו דוגמא לחיים?
היא השתתקה, לקח לה רגע לעכל את הדברים, לאחר שנים של ויכוחים חסרי תועלת עם הילד על אורח החיים שלו, ולאחר נסיונות סרק להתמיד בספורט ובדיאטה פתאום נפתחה בפניה אפשרות חדשה שמשנה את הכל: לחנך את הילד שלה על ידי שתדרוש מעצמה, ולדרוש מעצמה על מנת לתת מתנה לילד שלה, מתנה לכל החיים.



את שאר המפגש הקדשנו לגיבוש תוכנית לדיאטה, כמו רובנו גם היא יודעת מה צריך לאכול ומתי, היא לא צריכה דיאטנית אלא יכולת התמדה. התמקדנו באיך להתמיד ואיך לעמוד מול הפיתויים והיא יצאה לדרך חדשה, בל הפעם יש לה בידה כלי שלא היה לה בפעמים הקודמות: היא עושה זאת למען הדבר שהיא הכי מאמינה בו, הערך המרכזי ביותר בחייה, הילד שלה.
היא עומדת לפעול למענה ולמען הילד שלה על ידי כך שלא תדרוש ממנו אלא מעצמה. החיוך שבו היא נפרדה ממני היה הדבר היפה ביותר שמאמן יכול לקבל.


.